1. זהו פסק דין, בתביעת התובע, להשבת כספים ששילם לנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), במסגרת הסכמים לטיפולי הסרת שיער בלייזר שלא צלחו, וכן פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו עקב התנהגות הנתבעת. הוחלט לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים.
2. הנתבעת, הינה חברה המפעילה, בין היתר, "מרפאה להסרת שיער באמצעות לייזר". הנתבעת מס' 2 הינה חברת הביטוח, אשר ביטחה את הנתבעת מס' 1 במועדים הרלוונטיים, בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים.
ביום 07/03/01, נכרת בין התובע והנתבעת "הסכם טיפולים להסרת שיער", במסגרתו התחייבה הנתבעת להסיר שיער גוף של התובע, מכתפיו, באמצעות מכשיר.LIGHT SHEER
בהסכם האמור התחייבה הנתבעת, כי "בכל טיפול יוסר שיער לצמיתות בשיעור של 20% עד 40%". הובהר בהסכם, כי "הסרת שיער לצמיתות", משמעותה, "הסרת שיער עד השלב של שערה פלומתית, קרי: שערה רכה, חלשה וחסרת פיגמנט". כן הוסכם, כי "אם לא תהיינה התוצאות הנקובות, קרי: הסרת שיער של 70% עד 80% בסוף 4 טיפולים והלקוח שילם את מלוא התשלום עבורם, אז ללקוח תהיה הזכות להמשיך ולקבל טיפולים נוספים עד לקבלת התוצאה הנדרשת על פי הסכם זה וזאת ללא כל תשלום נוסף". לעניין תופעות לוואי אפשריות, נאמר בהסכם: "הלקוח מצהיר ומאשר כי נמסר וידוע לו כי לאחר טיפול באמצעות לייזר מסוג LIGHT SHEERקיימת תופעה נורמלית של צריבה ואדמומית, אשר נעלמים מאליהם תוך ימים ספורים". ביום 25/02/02 נכרת בין הצדדים הסכם נוסף, להסרת שיער גוף של התובע מאיזורי החזה והבטן, אשר נוסחו זהה.
התובע שילם לנתבעת במסגרת ההסכם, סך 14,000 ש"ח.
לטענת התובע, עבר אצל הנתבעת, במשך 4 שנים, 12 טיפולים באזור הכתפיים ו-9 טיפולים באזורי הבטן והחזה, אלא שהתוצאה שהובטחה בהסכם, לא הושגה. התובע טען שסמוך לחודש אוגוסט 2002, הופיעו אצלו פצעים מוגלתיים באיזור הבטן. התובע נבדק אצל הנתבעת, ונמסר לו לדבריו, כי מדובר בתופעה שכיחה, וכי הפצעים יגלידו תוך זמן קצר. לדבריו, הפצעים לא נרפאו במשך כשנה, והותירו צלקות באיזור בטנו, הכל מבלי שהתובע הוזהר עובר לכריתת ההסכמים, כי קיים סיכון להופעת פצעים כאמור. לטענת התובע, מצבו כיום הוא, כי יש בגופו שטחים המכוסים בשיער, יש שטחים בהם הוסר השיער, ושטחים אחרים בהם הוסר השיער באופן חלקי, ולדבריו: "הכל לסירוגין, כמו בלוח שחמט, באופן מכוער מאוד". התובע טען, כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה בהסכמים שכרתה עימו, וכי קיימה עימו מו"מ בחוסר תום לב, בכך שלא העמידה אותו על הסיכונים האמיתיים שבטיפול, והציגה בפניו מצגי שווא לעניין הצלחת הטיפול. לטענת התובע, עולה התנהגות הנתבעת, כדי ביצוע עוולת רשלנות כלפיו. לכתב התביעה, צורפה חוו"ד המומחה ד"ר דוד פרידמן, דרמטולוג, המתמחה בין היתר, בטיפולי לייזר למחלות עור. המומחה בדק את התובע ביום 04/09/04, וזיהה צלקות רבות באיזור החזה והבטן שלו. המומחה קבע, כי חלק מהטיפולים בוצע באמצעות מכשיר מסוג IPL, אשר יש לו "פרופיל סיכון שונה, שלא הוצג בפני המטופל", ביחס למכשיר ה- LIGHT SHEER.
התובע תבע בתביעתו, את החזר התמורה החוזית ששילם, אשר שוערכה נכון למועד התביעה לסך 16,808 ש"ח ובנוסף הוצאות נסיעה בסך 5,000 ועלות חוות הדעת בסך 3,000 ש"ח ובסך הכל 24,808 ש"ח, כן תבע פיצוי בגין נזקים לא ממוניים שסבל לטענתו, לרבות פגיעה באוטונומיה, כאב וסבל, עוגמת נפש וכיו"ב.
ביום 06/11/06, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, בו פורטו טיפולים נוספים שעבר התובע אצל הנתבעת לאחר הגשת התביעה, בניסיון להקטין את נזקיו, ואשר לטענתו, לא הועילו. לכתב התביעה המתוקן צורפה חוו"ד משלימה של ד"ר פרידמן, אשר קבע, כי הטיפולים הנוספים לא גרמו לשיפור כלשהו אצל התובע.
- הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה (ובכתב ההגנה המתוקן שלה), את התביעה. לטענתה, היא עמדה בכל התחייבויותיה והבטחותיה. הנתבעת טענה, כי נתנה לתובע עובר לכריתת ההסכמים את כל ההסברים והמידע הדרושים, וכי התובע הסכים לקבל את הטיפול לאחר שהיה בפניו כל המידע הנדרש. הנתבעת הכחישה את האמור בחוו"ד ד"ר פרידמן, לרבות קביעתו לעניין קשר סיבתי, בין הטיפול ובין מצבו הנטען של התובע. הנתבעת הגישה חוו"ד מומחה מטעמה, ד"ר יעקב גולן, מומחה לכירורגיה פלסטית. המומחה בדק את התובע ביום 25/07/06, אך לא מצא לדבריו פצעים אצל התובע, או צלקות באיזור שבו נטען כי היו פצעים. המומחה קבע, כי הטיפולים בוצעו "...לפי הפרקטיקה המקובלת במכשירים הנפוצים לביצוע הסרת שיער". כן קבע המומחה, כי אין עדות להופעת פצעים ברישומים הרפואיים של התובע.
4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, בו פרט את העובדות האמורות בכתב התביעה, וכן הגיש את חוות הדעת של ד"ר פרידמן.
הנתבעות הגישו תצהיר עדות ראשית של ד"ר רובינשטיין, שהיה מנהל רפואי במרפאת הנתבעת, ולאחר מכן, הוחלפה עדותו של ד"ר רובינשטיין בעדות הגב' פאני בן אבי, מנהלת המרכז הרפואי של הנתבעת בראשון לציון. זאת, באשר ד"ר רובינשטיין עזב בינתיים את הארץ.
הגב' בן אבי העידה בתצהירה, בין היתר, כי קיימה עם התובע פגישת ייעוץ, טרם החתימה על ההסכם מיום 07/03/01. לדבריה, הסבירה לתובע את מהלך הטיפול, והבהירה לו כי לא ניתן להבטיח הצלחה של 100% בטיפול אלא ניתן להגיע לתוצאה המקווה, הסרת שיער של בין 70% ל-80%. לדבריה, "... נמסר לו, כי כל עוד יוותרו שערות המתאימות לטיפול הוא יהיה רשאי להמשיך לקבל טיפולים נוספים עד לקבלת התוצאה הנדרשת וזאת בהתאם להסכם ההתחייבות בין הצדדים". העדה טענה, כי טרם הטיפול הראשון, ניתן לתובע הסבר מקיף, "... על כל הסיכונים והסיכויים הטמונים בטיפול...". לדברי העדה, התובע ביצע בהמשך גם טיפולים להסרת שיער באיזור הגבות, מה שמוכיח לסברתה, כי היה שבע רצון מהטיפול. העדה טענה, כי התובע הפסיק להגיע למרפאה לבצע טיפולים נוספים, להם היה זכאי על פי ההסכם, ובכך מנע השגת התוצאה המובטחת. לטענתה, הוסבר לתובע כי בשל השטח הרחב בו בוצעו הטיפולים, משך הטיפול צפוי להיות ארוך יותר, וכי ייתכן שיידרשו טיפולים נוספים על שנקבע בתחילה. לדבריה, גם הסבירה לתובע, כי קיימת אפשרות שיופיעו אצלו תופעות כמו פצעונים או אדמומיות.
הצדדים הסכימו לוותר על חקירת המומחים. התובע והגב' בן אבי נחקרו בחקירות נגדיות, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.
לאחר ששבתי וקראתי את המסמכים שבתיק, לרבות כתבי הטענות, התצהירים, חוות הדעת, המוצגים, הפרוטוקולים והסיכומים, סבורני כי יש לקבל את התביעה.
5. התרשמתי, כי עדות התובע היתה מהימנה. התובע השיב תשובות ישירות וכנות על כל השאלות שנשאל, ולא מצאתי בעדותו סתירות. עדות התובע נתמכה בתנאי ההסכם עצמו, בתמונות שצילם ביום 10/10/03 המראות באופן ברור, כי שטחים נרחבים בבטנו, מכוסים בפצעים, בצלקות ובכתמים, כפי שטען התובע, וכפי שנכתב בחוו"ד המומחה מטעמו, ד"ר פרידמן, אשר בדק את התובע ביום 04/09/04. במהלך הדיון, פשט התובע את חולצתו וכל הנוכחים יכולים היו להתרשם, ממצב שיער הגוף שלו. הדברים קיבלו ביטוי בפרוטוקול, בהערת בית המשפט: "רואים בבירור שכתף שמאל שעירה יותר ובשתי הכתפיים יש איזורים שבהם יש "קרחות". גם בבטן רואים "קרחות" ".
כאמור, המומחים לא נחקרו, אך סבורני כי יש להעדיף את חוו"ד המומחה מטעם התובע, ד"ר פרידמן, לעניין הממצאים שאיתר בגופו של התובע, משום שחוו"ד המומחה מטעם הנתבעת, הסתמכה על בדיקה, שנערכה כמעט שנתיים לאחר בדיקת ד"ר פרידמן, ולא היה בה לשלול את ממצאי ד"ר פרידמן בבדיקתו.
סבורני כי נכון להעדיף את גרסת התובע, על פני גרסת הגב' בן אבי. זאת, הן נוכח ההתרשמות מן החקירות הנגדיות של שני העדים, והן משום שהגב' בן אבי, הודתה כי איננה זוכרת למעשה את כל הפרטים עליהם העידה, נוכח חלוף הזמן מאז פגישתה עם התובע ועד מועד חקירתה. לא היו בידי העדה, כל תרשומות לעניין הייעוץ וההסברים שנתנה לטענתה לתובע, והעידה לדבריה, בעיקר בהסתמך על נהלים לקבלת מטופל אצל הנתבעת (אשר גם הם לא הוגשו על ידה).
נמצאו בדברי העדה סתירות, עליהן לא ניתן הסבר מניח את הדעת. כך, כאשר נשאלה לעניין איכות זכרונה באשר להסבר שנתנה לתובע, השיבה תשובה הכוללת סתירה פנימית: "... לשאלתך איך זכרתי את האמור בסעיף 4 כאשר אמרתי שאיני זוכרת את התובע- אני אומרת, שהדבר היחיד שאמרתי שאיני זוכרת זה את פני המטופל- אני זוכרת שאמרתי שמועמד להצליח בטיפול, כי עובדה שהתקבל. אני זוכרת שאמרתי לו את הדברים באופן פוזיטיבי. אני לא יכולה לזכור כי חלף הרבה זמן".
בהמשך, העידה לעניין בחינת התאמת התובע לטיפול, עובר לכריתת ההסכמים: "לפני 7 שנים הייתי מסוגלת לומר לאדם שסיכוייו להצליח בטיפול טובים, בהסתמך על כך שהסתכלתי על המטופל, בחנתי את גוון העור, הוא הוריד חולצה. כל אדם שמגיע לטיפול מוריד חולצה. אני לא זוכרת את התובע באופן ספציפי, איני זוכרת אותו פיזית. נכון שאינני זוכרת באופן ספציפי את התובע ואת הפגישה ואני יכולה להעיד רק מתוך מסמכים שבתיקו". כאשר נחקרה על נסיבות החתימה על ההסכם, העידה: "על ההסכם מיום 7.3.01 אני חתמתי עם החותמת של החברה, לא חתמתי בעצמי רק הטבעתי את חותמת החברה. את (צ"ל "אני"- ג.ג) זוכרת את זה גם הפרטים המלאים של הלקוח כתובים בכתב ידי. אני זוכרת שהטבעתי את החותמת. אני לא זוכרת באופן ספציפי, כך היה צריך להיות לפי נהלי החברה. אשר להסכם מיום 25.2.02 זה לא כתב ידי על ההסכם. אני הטבעתי את החותמת של הנתבעת על ההסכם. איני זוכרת זאת אך אלה הנהלים. לא חתמתי על ההסכם".